<h1>הרוקח סימן רצ"ז</h1>
<h2>דף ז:</h2>
מות' לשחוט ביו"ט. תלמיד חכם רואה סכין לעצמו ומשאילה לאחרים. אסור לעשות לו גומא ביום טוב ואם יש לו דקר נעוץ מבעוד יום יוציאנו וישחוט בו או אפר כירה. וכששוחט עופות אין למרט הנוצה אך ישחט בנטיית הנוצה אילך ואילך כדאמר בבכורות בפרק הלוקח בהמה מן הגוי [דף כד] כנגדו ביום טוב מותר בחיתוך הכנף. ירושלמי עוף תלישתה זו היא גיזתה. וקיימא לן בי"ט באפר כירה אם הוסק מערב יום טוב או אפר חם מותר לכסות בו. כוי אין שוחטין ביו"ט ואם שחט אין מכסין את דמו, עגל שנולד ביו"ט וכלו לו חדשיו מותר לשחטו בי"ט מוכן הוא אגב אמו. אפרוח שנולד בי"ט אסור. שחט עוף מערב י"ט אין מכסין את דמו בי"ט. יונים קטנים שבקן מכינם מערב י"ט. הניח ג' ומצא ב' מותרים אבל הניח ב' ומצא ג' או לבנים ומצא שחורים או שחורים ומצא לבנים, או אם היונים גדולים ומפריחים אסורים.
<h2>דף יא.</h2>
לאחר שחיטה מותר ליקח העור להניחו במקום שמור כדאיתא בפ' א' דיו"ט אבל אם שחטו מעי"ט אסור לטלטל העור ביו"ט אע"פ שראוי לישב עליו.
אין מולחין את החלבים ואין מהפכין בהן ומותר לנקר כל בהמה ביו"ט ולמולחה אע"פ שאינו צריך אלא לחתיכה אחת כרב אדא בר אהבה. אבל אם כבר מלח ובישל כל צרכו אסור למולחה.
<h2>דף יד.</h2>
אך אשר יאכל לכל נפש למעוטי אוכל נפש שאפשר לעשותו מעיו"ט שאסור לעשותו ביו"ט אם לא על ידי שינוי כדתנן והמלח במדוך של עץ בפ' א' דיו"ט (דף ט) [יד] וכן טחינה והרקדה ראשונה אסור ביו"ט ובשילהי פ' אין צדין (דף כו) [דף ל] שונין קמח ובשינוי ואם נפל בו צרור וקיסם מותר דברים שאי אפשר לעשותן מעיו"ט עושה ביו"ט. טחינה אסור אפייה ובישול מותר.
<h2>דף טו:</h2>
הלכות יו"ט מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. מקרא קודש מיכן שמקדישין ביום טוב. במכילתא מקרא קדש כבדהו במאכל ובמשתה ובכסות נקייה. מקרא קדש יהיה לכם בגימ' במאכל ויין הטוב ובכסות הנקייה. כל מלאכה לא יעשה בהם. לא תעשה אתה לא יעשה בהם לא תעשה אתה לא יעשה לך חבירך. לא יעשה א"י במלאכתך. אך אשר יאכל לכל נפש אוכל נפש דוחה יום טוב. אך אשר יאכל לכל נפש הוא. בגימ' אוכל נפש ולא מכשירין. אך למיעוטי מכשירין שאפשר לעשות מעי"ט אך על ידי שינוי אך ולא לצורך שבת כי אם בשינוי אך ולא לכלבים. יעשה לכם לכם ולא לכותים לכם ולא לכלבים. יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם בגימטריא באכל נפש ולא מכשירין.
<h2>דף יז.</h2>
ראיתי הלכה למעשה שאבא מורי ה"ר י"בק וכל רבני מגנצא אסרו לאפות בתנור ביו"ט יתר מכדי צרכו דאע"ג דפסיק רבא דהלכה כר' שמעון בן אלעזר ממלאה אשה את התנור בפת מפני שהפת יפה בזמן שהתנור מלא היינו תנוריהם הקטנים ולא בגדולים שלנו אבל לפי הסברא היה יכול לאפות בתנור בפעם אחת הרבה. אך כל רבותי' אוסרים אבל לאפות כשכבר אפה צורכו ורוצה עוד פעם אחת לאפות או פעמיים אסור וכן עיסתו ועיסת גוי. וכל מקום שדעתו לאפות לחול אסור כדמשמע בפסחים בפ' ואלו עוברין (דף מו') וכן אין לאפות לתן לעכו"ם או לכלבים בפ"ב דביצה (דף כא'). ואסור להביא כל מאכל בהמה דרך רה"ר.
<h2>דף כא:</h2>
ואוכל נפש שמותר הוא הדין כל הנאת הגוף דבית הילל מתירין לעשות מדורה להתחמם בה או להחם חמין לרגליו משום דכתיב אשר יאכל לכל נפש הנאה יאכ"ל בגי' ה"נאה. וכן משמע בפ' כל שעה (דף כ"ג) כל מקום שכתב אכילה הנאה במשמע ודוקא הנאה השוה לכל נפש. ולא שאינה שוה לכל נפש אמרי' בפ' ב' דיו"ט (דף כ"ב) חכמים אוסרין להניח המוגמר ביום טוב וכן אסור לרחוץ כל גופו כדמשמע בפ' המביא (דף ל"ב).
<h2>דף כג:</h2>
אין צדין דגים מן הביברין בי"ט, חיה ועוף מחוסר צידה אסור שאינו מחוסר צידה מותר. צדין אווזים ותרנגולים מתוך ביתו. מצודת חיה ועוף ודגים שנתקלקלו מעי"ט מותרין. ספק מוכן אסור.
<h2>דף כה.</h2>
שוחט בהמה אפילו אינו צריך אלא לכזית.
<h2>דף כט.</h2>
לא ימדוד אדם שעורים ואם בא לשאול אוסר כשמואל. אע"ג דאמר רב אשה מודדה קמח כדי שתטול עיסתה בעין יפה ולשין העיסה ביום טוב.
<h2>דף כט:</h2>
אך אשר יאכל לכל נפש למעוטי אוכל נפש שאפשר לעשותו מעיו"ט שאסור לעשותו ביו"ט אם לא על ידי שינוי כדתנן והמלח במדוך של עץ בפ"א דיו"ט [י"ד ע"א] וכן טחינה והרקדה ראשונה אסור ביו"ט. ובשלהי פרק אין צדין שונין קמח ובשנוי ואם נפל בו צרור וקיסם מותר. דברים שאי אפשר לעשותן מעיו"ט עושה ביו"ט, טחינה אסור אפייה ובישול מותר.
<h2>דף לב:</h2>
וגריפת התנור שאוסר בפרק המביא אם אפשר לאפות בצד אחד בתנור ואם אי אפשר אלא א"כ גורפו מותר דהלכה כר' יהודה דמתיר כמשירי אוכל נפש דאי איפשר לעשות מעיו"ט כדמשמע בפ' אין צדין (דף כ"ח) הילכתא מותר לגרף התנור ולאפות בו ולגרף הכירה להטמין התבשיל.
